הם היו יוצרים שלא היה שום חיץ בינם לבין אמנותם, לאמת שלהם. הם מרדו בזעם, בבוז, בבורגנות ובתרבות השלטת, ושאפו ליצור אלטרנטיבה אוונגרדית; חייהם היו פראיים, מטושטשי גבולות, שערורייתיים, הם ויתרו – אם מרצון או מכורח - על משפחה תקינה, על רכוש, על עתיד, על בריאות ונוחות. הם הלכו בגדולות – פיעמה בהם תחושת שליחות ומהפכנות, ובו בזמן היו מגלומניים, נביאים בעיני עצמם. הם נגעו בגבולות הטירוף והמיסטיקה, והפכו למעין גורואים. כולם חצו ברגע כלשהוא גבולות מוסריים ברורים – והוקעו. אחריתם, היתה טראגית.